נעים מאד, אני שלי . אני בת 30 וגרה ברמת גן עם בעלי היקר אריאל. 

 

לפני חמש שנים כמעט, נכנסתי להריון בפעם הראשונה בחיי, וכמה חודשים לאחר מכן אדי שלנו בא לעולם. תמיד היה לנו ברור שאדי לא יהיה בן יחד, אבל ביחד החלטנו שהזמן יעשה את שלו, וכמו שאדי בא אלינו בהפתעה, כך גם נתן לאחיו או אחותו החדשים להפתיע את כולנו.

 

לפני חודשיים עמדתי במטבח, אורזת סנדוויץ' ושותה קפה. ופתאום נכנסה לי מחשבה מטרידה לראש, שמשהו לא בסדר. אדי כבר בן ארבע. איך זה שאין לו כבר אח?

 

אחרי כמה פגישות וביקורים אצל רופאים, קיבלנו את התשובה שאף אחד לא רוצה לשמוע. בשביל להיכנס להריון, אני אצטרך לקבל עזרה.

 

אף אחד לא מדבר בכלל על התחושה הראשונית שמרגישים שמקבלים בשורה כזאת. משהו לא בסדר איתי? ואיך זה קרה פתאום? מה השתנה בארבע השנים האלו? אני אישה צעירה יחסית ואנחנו מנהלים אורך חיים בריא בבית. לי ולבעלי יש דייט פעם בשבוע במכון הכושר, אנחנו רצים ורוכבים על אופניים, אנחנו אוכלים רק אוכל טרי ומזין. אז מה קרה?

 

הדבקות בחצוצרות, זה מה שקרה מסתבר. כדי לגלות את זה הייתי צריכה לעבור סדרה של בדיקות פולשניות וכואבות, חלקן בהרדמה כללית שגורמת לך להתהלך כמו זומבי כמה ימים אחרי. כל הכנה של רופא וקריאה של מאמר על הבדיקות האלו לא מכין אותך בכלל לתחושה שהן גורמות. לאיך שתרגישי אחרי. 

 

הבנתי מאד מהר שבניסיונות להיכנס להריון אין בכלל מקום לשאלות שלי. יש תהליך שצריך לעבור, ואף אחד לא מסביר, לא מרגיע. 

 

התחלתי לחפש מידע פה, באינטרנט. אף פעם לא הייתי בן אדם טכנולוגי במיוחד ואפילו לא היה לי עמוד פייסבוק עד לאחרונה. ועכשיו אני ממש מבולבלת! אני שומעת דברים פתאום שאף רופא לא אמר לי! 

 

פתאום יש רופאים בעיתונות שמספרים שהסיכוי להיכנס להריון דרך הפריה הוא קלוש, שעובדים עליי ושאני עובדת על עצמי. דוגמניות מפורסמות מספרות בעיתוני סוף שבוע על אי פוריות בלתי מוסברת, על רופאים שאומרים לך שזה באשמתך, שאת צריכה להירגע.  פתאום אני קוראת על דברים שהמדינה אמורה לממן עבורי ואף אחד לא אומר, לא מציע.

 

 

החלטתי שיש דברים שחייבים לחלוק, לחלוק אחת עם השנייה! גיליתי פה במאמי קבוצה חזקה ונהדרת של נשים שמבינות עניין, ואני רוצה לחלוק אתכן את התהליך שלי. 

 

פעם בשבוע אכתוב כאן בעמוד פוסט שמשתף אתכן בתהליך שלי, בשאלות שרופאים לא נותנים להם פתרון, ואולי ביחד נצליח למצוא תשובות.